טיפים‏ > ‏

מה למדתי מלרוץ מרתון?

אפתח בזה שאני לא ספורטאי על ,הרקע הצבאי שלי הוא שירות "קרבי" בממר"ם ורעיון לרוץ מרתון לא ממש "דיבר" אלי וריצה של 42.2 ק"מ נראה לי משהו ששייך למשוגעים לדבר .

הרעיון לרוץ מרתון "נולד" אצלי לקראת גיל 40 , כשהרופא התחיל לדבר איתי על כדורים לטיפול בבעיית הכולסטרול ושלח אותי לתזונאית לטיפול בעודף המשקל, ואז החלטתי לעשות שינוי בחיים , קראתי לא מעט על הכדורים לטיפול בכולסטרול והבנתי שכדורים הם לא הפיתרון לבעיה והדרך הטובה ביותר היא לעשות ספורט.
מכיוון שהספורט הזמין ביותר הוא ריצה, עוד באותו יום יצאתי לריצה , אחרי דקה של ריצה נגמר לי האוויר ועברתי להליכה , בפעם הבאה שחשבתי לצאת לרוץ היה גשום וקר מידי וכעבור שבוע כבר שכחתי מהחלטה הזו והכל חזר לקדמותו.
כעבור חודש שנזכרתי בהחלטה של לעשות ספורט הבנתי שאני צריך אתגר שיניע אותי וכאן "נולד"הרעיון לרוץ מרתון ,לקחתי לעצמי שנתיים לביצוע הפרוייקט (החלטתי שהכי סמלי יהיה בגיל 42 לרוץ 42 ק"מ :-)).
ניגשתי לתהליך כמו אל כל פרוייקט - פתחתי עמוד OneNote לנושא וכתבתי את הדברים הבאים:
- קבעתי מטרה -לרוץ 42.2 ק"מ
- תאריך סיום משוער
- מטרות משנה
    - לא להיפצע בתהליך
    - לרוץ מרתון בפחות מ4 שעות
והתחלקתי לחקור את נושא החל מלקרוא חומר וכתובות על ריצה מרתון ועד תוכניות ריצה שונות וריכזתי את הכל תחת הפרוייקט.
 
הדבר הראשון שעשיתי הוא לשתף את כל הסביבה בהחלטה שקיבלתי - בדיעבד אחת ההחלטות הנכונות יותר , כי עצם "ההכרזה" יצרה אצלי מחוייבות לתהליך - אם אתם חושבים על ריצת מרתון זו ההמלצה הראשונה שלי.

אפשר לחלק לשניים את סוגי התגובות שקיבלתי מהסביבה לנושא:
    -אלו שמנסים להוריד אותך-  אתה "משוגע" , מה לך ולריצה , זה לא בריא לברכיים, אתה לא בנוי לזה  וכו'..
    -אלו שמנסים להסביר לך שזה לא כזה "ביג דיל" -  שנתיים?? אפשר בחצי שנה לעשות את זה וכו' .. 
הפריע לי שכולם ניסו להסביר לי למה התוכנית שלי לא תעבוד , וקיבלתי כאן החלטה נוספת , אני אעשה את הכל בעצמי , בלי קבוצת ריצה , מאמן אישי וכו'.. רק כדי להראות לכולם ;-).

זה השלב שממש התחלתי לבנות גאנט ופרקתי את המשימה לתתי משימות:
- שלב התחלתי  להוריד 10 ק"ג במשקל
- להשלים ריצה של  5 ק"מ
- להשלים ריצה של 10 ק"מ
- לסיים חצי מרתון
- לרוץ מרתון

את התוכניות לריצה הרכבתי מהרבה תוכניות שמצאתי באינטרנט באתרים שונים ,וכדי להוריד במשקל בזמן קצר יחסית בחרתי בדיאטה הקוטוגנית (תוך חודשיים הורדתי כ10 ק"ג).
החלטתי על 2 אבני דרך מרכזיות שבהן אני אצ'פר את עצמי כדי לתת לעצמי מוטיבציה.
אחגוג את  סיום ריצת חצי מרתון בשעון כושר של חברה מובילה ואת ריצת המרתון שלי אבצע בחו"ל (מכיוון שיום ההולדת שלי חל באוקטובר חיפשתי מרתונים בתאריך הנ"ל ואחרי התאמות של תאריכים של מרתונים אפשריים בחרתי במרתון מוסקבה).
ההחלטה לרוץ בחו"ל את הריצת המרתון הייתה "דרייב" ענק וגרמה לי להרבה התרגשות , אבל בפועל לא בדיוק החלטה נבונה למרתון ראשון, בגלל שתנאי מזג האוויר לא זהים, כשרוב ההכנה למרתון נעשתה בשיא הקיץ הישראלי במוסקבה רוב הריצה התנהלה במזג אוויר קר מאוד 3-7 מעלות עם גשם חלקי - מה שהקשה עוד יותר עלי את הריצה המורכבת הזו.

אז מה למדתי מלרוץ מרתון?
1. חזון - כאמור מיום האימונים הראשון החזון היה לרוץ מרתון  , זה "הדלק" שהניע אותי במשך שנתיים 

2. דחיית סיפוקים - לאורך הדרך לא פעם שמעתי שאפשר לקצר תהליכים , חלק האימונים היו לי קלים מידי ולא פעם עברה לי המחשבה לדלג על אימונים ולהגיע כבר ליעד , אבל "החזקתי" את עצמי , עקבתי באדיקות אחרי התוכניות ולא קיצרתי את הדרך.

3. נחישות / התמדה - האימונים הקשים ביותר היו בהתחלה (10 ק"מ ראשונים) - להתחיל להניע וההתקדמות בין אימון לאימון לא גדולה במיוחד וזה קצת מתסכל ובשלב המתקדם במעבר מחצי מרתון למרתון שאז האימונים התארכו מאוד ונדרש לא פעם לקום בשעות "לא נורמליות" (4 בבוקר) או לצאת לרוץ בגשם ובקור.

4. התמודדות פיזית ומנטלית עם ה"קיר" - בריצת מרתון יש מושג שנקרא "קיר" , בעצם להגיע לנק' בה האנרגיה בגוף נגמרת , ולמרות שמשקיעים מאמצים רבים יש תחושה שלא מתקדמים בקצב הנכון, ופתאום יש "שטן" קטן שמתעורר בתוכך שמציע לך לפרוש ולהפסיק , אצלי "הקיר" התגלה באימונים בק"מ ה-28 ולפחות פעמיים הספקתי את הריצה כי "נשברתי" , ברגעים האלו קשה פתאום לראות איך אני מצליח להשלים מרתון שלם ,וזה יצר אצלי המון חששות לקראת המרתון המתקרב.
כדי להתמודד עם התשישות הפיזית הוספתי למי השתיה שלי 1 גרם של מלח על חצי ליטר מים לקראת הק"מ ה-27  (טיפ שקבלתי מחבר - בכל ערכה של סכו"ם חד פעמי יש מלח ופלפל בתכולה של 1 גרם ואת שקיקי המלח האלו לקחתי איתי לריצה) , אני לא יודע אם זה באמת עוזר פיזית , אבל נפשית פתאום הרגשתי מחוזק יותר ופתאום הצלחתי "לשבור" עבל הקיר ולהמשיך הלאה , התחושה בסיום הייתה נהדרת , ויש המון סיפוק "בלשבור" מחסום שהייתי "תקוע" בו הרבה זמן.

5. להנות מזמן איכות עם "עצמי" - ריצה של 4 שעות היא בעצם ניתוק מכל הסביבה (משפחה , עבודה ,חברים ,  טלפונים , טלוויזיה וכו'..) , זה בעצם סיפק לי שעות של מחשבה על לא מעט נושאים מצד אחד ומצד שני בעיקר "לנקות" את הראש , לא פעם התחלתי ריצה שיש המון נושאים שמטרידים אותי ובשלב מסויים בריצה הכל "התאדה" ונעלם.

אז אם קראתם עד לכאן , בטח הבנתם שהדרך לא פשוטה אבל יש המון תובנות מלהתמודד עם אתגר כזה , לומדים הרבה על עצמכם והסיפוק של להשלים אתגר כזה , זה פשוט ההגדרה המילונית לאושר.

אשמח לשמוע הערות ותגובות..
  
Comments